הסדרה החדשה של אמנון לוי מעוררת מחלוקת בקהל ובעיתונות.
כותב איתי זיו באתר העין השביעית: הסדרה "השד העדתי" של אמנון לוי, העוסקת בשסע האשכנזי-מזרחי, מצוינת, וזה אינו עניין של מה בכך. זו הפתעה משולשת. אל"ף, משום ש"הפנים האמיתיות", הרצועה הקבועה של לוי שתחת המטרייה שלה הופקה התוכנית, נוטה על-פי רוב לרדידות ולפומפוזיות באריזה של תוכנית תחקירים. בי"ת, כיוון שהעיסוק בנושא עצמו כרוך כמעט תמיד בגישה פטרונית, בוודאי כשהוא נעשה דרך עיניו של גורם הגמוני כמו הטלוויזיה המסחרית. וגימ"ל, בשל נדירות האירוע: שעה של טלוויזיה מעניינת ומרתקת בלב הפריים-טיים היא כמעט בגדר דבר והיפוכו. ציפור חד-פעמית בשמי הכלום.
ומנגד סבור בן דרור ימיני בעיתון מעריב: אמנון לוי לא הוציא שום "שד עדתי" מהארון. הבעיה היא בכך שבמקום "המודל ההינדי", שגורם לשינוי, מטפח אמנון לוי את המודל הבכייני, שמציג כתבי אישום.
בעקבות הפרק השני כותב חנוך מרמרי בעין השביעית: בלי ספק. אני גאה בזה שאנחנו משפחה שהיסוד העדתי איננו עומד בינינו, ואין לגביו שום סוד ושום סיבה לגאווה או לבושה. לפעמים עפות אצלנו באוויר אמירות קנטרניות על ילדי הכלאיים שלנו, אבל אין שדים בבית. השד העדתי שלנו הוא בקושי טרול מחמד.
