היא רצתה להצטרף לטיול הקשישים לים המלח, ידעה שבדרך מבקרים במוזאון לרגלי המצדה 30 שנה לא היתה במצדה.

אבא שלה מימיש יצחק הרבסט עבד חודשים רבים עם הארכאולוג יגאל ידין צילם ותיעד את החפירות.

זה היה בשנת 1963, אהבתו לארכאולוגיה הניבה את הסרט על מצדה בשנת 1963 שצילם וביים לשרות הסרטים הישראלי. זכרה את ההתרגשות שלו מגילוי כל אבן, מטבע ,מנורת שמן וחרס ובמיוחד את ההזדהות עם סיפור הגבורה והמלחמה של היהודים במצדה. 15

שנה אחורה במלחמת העולם השניה, היה אביה פעיל מאד במחתרת היהודית של השומר הצעיר בבודפשט, נלחם על נפשו ונפשם של החברים ע״ י ייצור תעודות מזויפות, הצלת יהודים מבתי הכלא של הגסטאפו, הברחתם את הגבול דרך רומניה כדי לעלותם לארץ ישראל.

קראו לו מר מחתרת, על נועזותו ואומץ ליבו. ההזדהות שלו עם הלוחמים במצדה היתה בשבילו תראפיה יצירתית ודרך להתמודד עם העבר הקשה בשואה. היא נכנסה למוזאון,דפיקות לב, הרגישה מסע בזמן לאחור, לאביה האמן,הצלם והבמאי. נזכרה בסרט מצדה שצילם וביים. כל סצנה בתערוכה היתה בתוך הסרט,כאילו תירגמו את הסרט לפרקים ויזואליים תלת מימדיים. חזרה לביתה ונזכרה שאחיה לפני מותו נתן לה מזודה ישנה , עשויה מעור של תנין בצבע חום, מדיפה ריח של יושן וציווה לשמור. החלה בחיפושים, במחסן, במקלט,בארונות,בעליית הגג ומצאה. בידיים רועדות פתחה את המזוודה היתה כבדה , היו שם קופסאות פח עגולות ושטוחות,חלקן חלודות ולא ניתנות לפתיחה, חלק נפתחו ומיתוכן נזל סרט צילום עשוי מצלולויד צהוב,חלקם היו בנגטיב (תשליל), מה יש בסרטים האלה? מה מצולם שם? צריך להמיר את הסרטים למדיה עכשווית לדיוידי כדי לגלות את הסוד.