להלן תמלול של הכתבה כפי שהופיעה באתר גלי צה"ל:

כמעט שנה עברה מאז הסתיים מבצע "עופרת יצוקה", אבל המציאות בה חיו תושבי הדרום עד אז, עדיין זכורה להם היטב. לתושבי הדרום נמאס, ויזמו את פרויקט "חיבוקי דרום", המציג סדרת סרטונים תיעודיים שיראו לציבור הרחב כי בישובי עוטף עזה יש מעבר למה שרואים בחדשות

במשך כתשע שנים נורו קסאמים כדרך קבע לעבר שדרות וישובי עוטף עזה. בתקופה האחרונה אמנם נרשם שם שקט יחסי, אבל התושבים עדיין מתקשים להתרגל אליו.

בדיוק מהסיבה הזאת יזמו בערוץ הקהילתי "מכאן", את "חיבוקי הדרום", סדרה של סרטוני דיוקן תיעודיים בני שבע דקות כל אחד, שינסו להוכיח לנו שהצבע האדום הוא לא הצבע היחיד בישובי עוטף עזה. הפרויקט יוקרן בערוץ הקהילתי "מכאן", במוצאי שבת בשעה 21:00 בערב.

כאשר תת אלוף במילואים אורי מנוס, אחד מהשותפים להפקת אחד הסרטים החל לעבוד, הוא הבין שלמרות השקט, האפשרות של חיים בסכנה קיומית היא חלק בלתי נפרד מהמקום. בסרטו "לינדה מספרת" הוא החליט להביא את הצד הפחות מוכר של ההתמודדות הזאת.

"חשוב היה לי להבליט את הצד האנושי דרך המבט של האנשים שבאמת חוו את הטראומה הזו, ולא דרך הפוליטקאים ואחרים", מספר מנוס, "כל אחת מהדמויות בסרטים מושפעות ומשפיעות בצורה אחרת על ההתרחשות הזאת".

"יותר כיף לשמוע על חיי התושבים, מאשר על מיגוניות"

בניגוד למנוס, תמר צוהר שיצרה את הסרטון "יש לי מקום בשדרות", הייתה בטוחה שהיא לא תוכל להתחמק מעיסוק ברקטות, אבל במהלך העבודה על הפרוייקק היא הבינה שזה ממש לא העניין המרכזי. "אתה פוגש אנשים שהם עולם ומלואו ויותר כיף לך לספר את הסיפור שלהם שלא קשור דווקא במיגוניות, לחצים ועניינים מהסוג הזה", לדבריה.
כולם מסכימים על כך שהרעיון ההתחלתי יפה מאוד, להעלות את הדרום והפריפריה לסדר היום זה דבר חשוב. אבל מי באמת יזפזפ לערוץ הקהילתי כדי לראות את יישובי עוטף עזה כמו שלא ראיתם אותם עד היום? סביר להניח שמעטים מאוד.