הבית של הקבוצות המשדרות בישראל

האם הטלוויזיה הקהילתית תשרוד?

yoelתגובה לכתבה "בראשית ברא" המתפרסמת בגיליון זה

מאת: יואל תמנליס

24/01/2006
תפיסת העולם כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתבתו של שי אורני "בראשית ברא" עשוייה להביא אותנו במהרה לקיצה של הטלוויזיה הקהילתית (להלן הטל"ק). הגישה הדוגלת בכך "שאנחנו עושים קהילה ולא טלוויזיה", היא גישה אולי לגיטימית ומעניינת אך היא בעיקר מסוכנת ובגללה הטל"ק לא מצליחה להתרומם ולחדור לתודעת הציבור. היא הגורמת לכך שנותר מרחק עצום בין שאיפות לבין ביצוע.
מה פסול בגישה של אורני? ובכן, היא חוטאת בכך שהיא מתעלמת מהעובדה שאנחנו עוסקים בתקשורת ושקיימים במשחק הזה גם צופים. אפשר היה לאמץ את תפיסתו של אורני אם היינו עוסקים בחוג תקשורת פנימי למטרות סיפוק המשתתפים בלבד, או במילים אחרות אם היינו עוסקים בטלוויזיה במעגל סגור.
אך מה לעשות שהמציאות היא אחרת ובסוף התהליך אנחנו גם משדרים, ובשביל זה אנחנו קיימים, ויש לנו צופים ולצופים יש ציפיות ודרישות. שי אורני אינו מבין שסיפוקם של הצופים היא המטרה ורק אחרי זה בא הסיפוק העצמי שלנו. המטרה היא לחדור לכל סלון אפשרי ולהישאר שם כמה שיותר זמן.   לצופים בבית לא איכפת שהטל"ק מבוססת על מתנדבים. הם שופטים את כל הערוצים  על-פי אותם קריטריונים ואין לנו שום הנחות. טל"ק ללא צופים דומה לקריצה בחשיכה. אתה יודע על מעשיך, אבל איש זולתך אינו נחשף למעשים אלה. כך לא יכולה לעבוד טלוויזיה וכך לא ניתן להחזיק ערוץ שידור. על הטל"ק לחתור, בכל מחיר, להביא את המיטב לצופיה ועל-כן קיימת עדיפות מכרעת לנושא התכנים. מידת הסיפוק והריפוי בעיסוק של העוסקים במלאכה אינה מעניינת את הצופה המשועמם ועל-כן חשיבותה משנית. לנגד עיני הפעילים צריכים להיות, בכל עת, האינטרסים של הצופים, הענין של הצופים ואופן הריגוש של הצופים. הצופים רוצים שירתקו אותם. אינם מוכנים להישאר מול המרקע יותר משבע שניות ולצפות בחומר שלא מדבר אליהם.
חבל, אבל אורני אינו תופס שעשיית מגזין טלוויזיוני אינה יכולה להתנהל כמו חוג מקרמה במתנ"ס. שכן הטל"ק, בראש ובראשונה, משרתת את הציבור. חוסר היכולת להשתחרר מרמת החוג המתנס"י הקטן והמבדר היא "מחלה כרונית" בה לקו חלק מפעילי הטל"ק ואשר פוגעת באחרים ותורמת תרומה מכרעת לתדמית השלילית המתמשכת שלנו בעיקר בעיני אנשי תקשורת.
לכל מי שמאמין, כמוני, בתפיסה עיתונאית של הטל"ק, ברור כי מדובר בשליחות – שליחות עיתונאית ציבורית המחייבת את העוסקים במלאכה להתמקצע, לחשוף ליקויים ועוולות, לאמתם ולהביאם בפני הצופים בצורה ברורה, מקצועית ואמינה, ולדרוש שינוי לטובת הקהילה היכן שהדבר מתבקש. כדי לשרוד חשוב לשדר כמה שיותר אקטואליה, תחקירים וחדשות. רק תיעוד אירועים לא יספיק.
בניגוד לדעתו של אורני, הטלוויזיה הקהילתית איננה מערכת ערכית חברתית, אלא כלי חשוב שתפקידו לשפר ולקדם את האינטרסים של היישוב או השכונה שלנו. אם נמשיך לעשות רק כתבות בסגנון "איך לעשות חביתה ולהישאר בחיים" – הטל"ק תיסגר.
צריך רק להאמין בעצמנו וביכולתנו להשפיע על סדר היום הציבורי. שכן, בסופו של דבר, המבחן היחיד שלנו הוא מבחן התוצאה. שופטים אותנו על-פי המוצר, כלומר על-פי העניין שהצופים מוצאים בקלטת המשודרת על-ידנו. כמות הצופים ושביעות הרצון שלהם הם הקריטריון העיקרי לקביעת ההצלחה.

האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית ע"ר