הבית של הקבוצות המשדרות בישראל

איך שורדים 13 עונות

מאת: סיליה קסטין

24/01/2006

ערב שבת, השעה ארבע וחצי אחר הצהריים ואנו מתכוננים לשידור. בחמש עוד תוכנית "מפגעש" עולה לאוויר ואנו לקראת התוכנית ה – 401. איך מחזיקים מעמד כל כך הרבה זמן ? (שתיים עשרה שנה כבר מאחורינו ואנו בפתיחת העונה ה – 13). האמת שהמתכון המנצח הוא צוות שמוכן לבוא כל יום שישי ולהרים את הפרוייקט הזה אך לא פחות חשוב הוא קהל הצופים אשר מפרגן במהלך השנה ו"מקטר" כשאנו יוצאים לפגרה בקיץ. וכמובן לא נשכח גם תורמת לא מעט המערכת הקיבוצית שלמרות הקשיים ידעה לתת תקציב מינימלי וימי עבודה למען ההתנהלות השוטפת של מערכת השידור הקהילתית.
אז מי הצוות אצלנו?

  1. יש לנו צלם שטח שמלווה את הפרוייקט הזה מהיום היוולדו ומאחוריו כ- 400 שעות חומר גלם מצולם, הוא גם עורך כתבות לפעמים ופותר כל בעיה טכנית בזמן אמת באולפן. אשף החיבורים.
  2. יש לנו צלם אולפן קבוע כשש שנים והמשרה היא עסק משפחתי : כשהוא לא יכול לצלם מסיבה כלשהי שני בניו הם מחליפיו הנאמנים.
  3. הנתבת שלנו היא גם עורכת שמלווה אותנו כשש עונות.
  4. יש גם איש קול, נער נמרץ שעמנו כבר שלוש שנים, כיום בכיתה י'.
  5. נוסף יש לנו תגבורת בעוד עורכת וגם חבר שמטפל בתשתיות מערכת הכבלים והשידור והעיקר זמין לפתרון כל תקלה רצינית.
  6. ואנוכי שמפיקה את המגזין ומזעזה את הצוות, מאחורי 170 תוכניות.
  7. יש לנו כיום תשעה מנחים מכל שכבות האוכלוסייה.

נשאלת השאלה : בקהילה בת 500 איש מטף עד סב, מה כדאי לשדר ואיך שורדים כל כך הרבה זמן ? קודם כל היתרון שבקהילה כזאת שכולם מכירים את כולם כך שבכל יום שישי אתה זוכה לראות אחד ממקורביך או ידידיך על המסך. יתרון שני הוא הסובלנות של הקהל : אם אתה מכיר אישית את המרואיין אז יש לך יותר אמפטיה לנושא. זה מאפשר לנו לערוך כתבות או ראיונות יותר ארוכים מאשר בתקשורת הכללית.
אך יש גם חסרונות בקהילה הקיבוצית או נקודות תורפה אם נעדן את הפרובלמטיקה. אנשים מאוד פגיעים מהמדיה אז אנו משתדלים לא להיות יותר מדי ביקורתיים. אפשר לעורר בעיות אך להיזהר משמות והאשמות. לפעמים חבר מציע איזה נושא ואם אתה לא מיד יוצא עם מצלמה לעשות כתבה בשתיים בלילה, אז הוא לוקח את אי עשייתך באופן אישי ולצערנו יש לנו כמה נעלבים.
העובדה שאנו משדרים כל שבוע מהווה יתרון נוסף לדעתי כי החומר המצולם לא "מתיישן" וגם ציבור הצופים מתוכנת על יום ושעה וזה מכניס את הצוות והקהל למסגרת עבודה וצפייה. שידור חי לא מנוצל מספיק. אנשים לא מתקשרים גם לטובה וגם לביקורת : אולי זה נובע מחוסר עניין או פסיביות או שלא רוצים להגיב ולהיחשף. אנו מצידנו היינו מעדיפים יותר מעורבות אך אי אפשר להכריח את הצופה לצלצל.
ומה בקשר לציוד : עד לפני כחודשיים מערכת העריכה הייתה מערכת השידור וההקלטה. יש לנו מערכת LOW  BAND   משנות ה- 80. היא ישנה אך היא שמשה אותנו נאמנה 12 עונות. הייתה לנו בעיה להחליפה כי אין מערכות עריכה ושידור יחדיו. רכשנו אם כן "פרמייר" עם כרטיס עריכה MATROX 10  שאתה התחלנו לערוך  ובמקביל עורכים גם עם המערכת הישנה. כותרות לא תאמינו אנו עדיין משתמשים ב – AMIGA. לותיקים מכם היא בטח מוכרת.
אנו עדיין מקליטים ב – ¾. (יש לנו שני שידורים חוזרים של אותה תוכנית).
מצלמות : מצלמת אולפן : . היא כבר מאוד כבדה לצלם כך שהיא רק מצלמת אולפן. את צילום שטח אנו מבצעים בעזרת מצמת SONY ביתית.
והמיקס :
אני מציינת את הציוד דווקא בכדי להדגיש שזה לא מה שקובע אם טלוויזיה קהילתית תהיה חיה, קיימת, נושמת וגם משמעותית, אלא הכי הכי חשוב זה צוות מסור ואנרגטי.
בימים אלה התחלנו במבצע העברה של כל החומר הקיים בפורמט ¾
אינטש לפורמט חדש  MINI DV . מדובר בכ- 600 שעות חומר מוקלט.
ומה השאיפות שלנו לעתיד :
אנו חולמים  על מצלמה MINIDV   שהאכויות שלה הן בכמה דרגות מהעכשווי, גם המיקסר שלנו לא מאפשר לחבר מצלמה נוספת מה שהיה מגוון קצת את המגזין. אנו מודעים שאולפן וידאו הוא דבר יקר אך ערכנו קצת השוואות עם אולפנים קהילתיים אחרים ולזכותנו יאמר שאנו עם ציוד פחות משוכלל מצליח להתמיד ולהפיק את "מפגעש". אנו הקיבוץ היחיד שמשדר בשידור חי כל שבוע. עכשיו קצת על המגזין שלנו. הפורמט הקבוע הוא של שתי כתבות ושני אייטמים בתוכנית. זה משתנה בהתאם לחומר שיש לנו ולנושאים על הפרק. התוכנית היא משתרעת על מקסימום שעה כי אנו מקליטים לשידור חוזר ב – ¾ וזה הזמן המקסימלי של הקלטות. למדנו שזה יתרון גדול בסופו של דבר.
כל שנה יש לנו נושא שרץ לאורך כל השנה למשל :

  • קוצים ושושנים : כל שבוע חילקנו שושנה לאירוע או מעשה  הטוב וקוץ לרע. קיבלו שושנים חבר שעושה גינות לותיקים, החברים שנענו להתרמת דם וקוצים פינות מוזנחות ומסוכנות, גניבת אוטו ועוד…
  • "נוסטלגעש" – זה היה חידון נוסטלגי על היסטוריה של הישוב, החידון היה ע"י תמונות סטיילס מהעבר, לזהות קול מסויים. לדוגמא : הקלטנו רעש של תזמורת סירים וזה סימל את גירוש הארבה משדות הקיבוץ.
  • שנה אחת היה לנו נער שבכל תוכנית צייר קריקטורה הקשורה למשהו שקרה במשק.
  • בחגיגות ה – 50 לישוב עשינו חידון על כלים הקשורים לקיבוץ. היו הרבה כלים מעניינים  כמו למשל תבנית לעשיית לבנים, ציוד מרפאה ישן ועוד..
  • לפני שנה ערכנו פינה של "זה הסוד שלי". החברים שיתפו אותנו בסודותיהם כמו : משה שרת לקח אותי טרמפ, קיבלתי נשיקה מבן גוריון, חפרתי במצדה כשמצאו את בורות המים, צנחתי צניחה חופשית, שחיתי לאניה איטלקית שהייתה במים טריטוריאליים, הצטלמתי לפרסומת של קודק ביפו מחופשת לגיישה ועוד… כל הסודות החברים לא ידעו עליהם והיה כייף לגלות.
  • הייתה שנה עם פינה מוקדשת לפרשת השבוע.
  • קיימנו הדלקת נרות שבת באולפן כל פעם משפחה אחרת ברכה.
  • השנה אנו מתכננים פעם בחודש לחגוג בהפתעה יומולדת עגול עם משפחת חתן השמחה וגם בכל תוכנית לצלצל לצופה בבית ולשוחח עמו.

עכשיו לגבי דברים שהיו הצלחה :

  • מגדת עתידות : לקראת שנת 2000 הבאנו "שחקנית" מהקיבוץ השכן ונתנו לה 4 כוסות קפה של אנשים שונים במשק : מנהל מפעל, מרכז משק, מזכיר קיבוץ ותאילנדי שעובד בשדה. קוראת בקפה ידעה את החומר והיא ניבאה בחן את עתיד הקיבוץ. החברים נפלו במתיחה וזה היה ממש חביב…
  • עשינו כתבה איך עץ השקמה שגדל מול הקיבוץ רואה בעיניו את התפתחות היישוב.
  • חברה שלנו סיפרה על פחד מנהיגה ואיך התגברה עליו ויצא כתבה מהלב.
  • הכננו קליפ על הכלבים בקיבוץ עם כל מיני מידע רלוונטי על ידיד האדם.
  • אלימות במשפחה : חברה שלנו סיפרה על נישואיה הראשונים שהחזיקו רק כמה ימים כי בעלה הטרי הרים עליה יד בירח דבש והיא ארזה את חפציה, לקחה אוטובוס מאילת ולא הסכימה לחזור אליו יותר.

אך בעיקר הכתבות הם מה שקורה במשך השבוע. אנו מביאים לאולפן כל דבר שיכול לעניין את הציבור מנושא אישי, קיבוצי, איזורי, ארצי וגלובלי ואוניברסלי. יש עדיין הרבה נושאים שלא נגענו כך שנותר עוד מה לעשות.
נוסף על המגזין אנו גם עורכים כל שנה את יומן השנה לראש השנה, סרטי בר מצווה לקבוצות החוגגות וסרטי תדמית לענפים השונים במשק.

מה הכי קשה בעבודה ? לדעתי זה להצחיק את הקהל ולהפעיל אותו שלא יהיה פסיבי בבית. לפעמים מצליחים במלאכה והרבה פעמים יש מקום לשיפורים אך אנו לא מתייאשים וזורמים הלאה והעונה ה-13 מחכה לנו…

האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית ע"ר