24/01/2006
מאת: מניה הרמן – גימלאי "זמן חיפה"
אָנוּ הַצּוֹעֲדִים עִם הַקִּדְמָה
הִצַּבְנוּ לְפָנֵינוּ מְשִׂימָה:
מֶדְיוּם הַטֶּלֶוִיזְיָה לִלְמֹד
לְהִתְעַדְכֵּן בַּתְּחוּם, אַקְטוּאָלִי מְאֹד.
נִפְרְסָה לְפָנֵינוּ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וּמְסֹעֶפֶת
צַעַד אַחֲרֵי צַעַד, יֵשׁ בָּהּ לָלֶכֶת
וּכְדֵי שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ לֹא לִמְעֹד
נְחוּצָה מוֹטִיבַצְיָה גְּבוֹהָה, כְּדֵי לִשְׂרֹד.
קֹדֶם כָּל יֵשׁ לְהַפְעִיל אֶת הַדִּמְיוֹן
לִמְצֹא נוֹשֵׂא מְעַנְיֵן וְלַהֲגוֹת רַעְיוֹן
לְהַצִּיגוֹ בִּפְנֵי חַבְרֵי הַמַּעֲרֶכֶת
הַמַּחְלִיטִים, אִם לְהַמְשִׁיךְ בָּעֲשִׂיָּה הַמְּפָרֶכֶת.
אִם יֵשׁ הִתְעַנְיְנוּת בַּנּוֹשֵׂא, נִגָּשִׁים לַעֲרֹךְ תַּחְקִיר
כְּדֵי שֶׁאֶת הַנּוֹשֵׂא הֵיטֵב לְהַכִּיר
חוֹקְרִים כָּל פְּרָט
כְּאִלּוּ עוֹשִׂים עָלָיו דּוֹקְטוֹרָט.
נִגָּשִׁים לָעֲבוֹדָה בַּשֶּׁטַח, עִם הַיֶּדַע הַנִּרְכָּשׁ, בְּצִלּוּם
סוּגֵי הַשּׁוֹטִים, הַפוֹקוּס, הַפְרֵיְם וְהַזּוּם.
וְעוֹד פוּנְקְצְיוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל הַמַּצְלֵמָה
הַמְּבֻצָּעוֹת בַּזָּוִית וּבַתְּאוּרָה הַמַּתְאִימָה.
קוֹבְעִים אֶת סוּגֵי הַמִּיקְרוֹפוֹנִים וּמָתַי בָּהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
כְּדֵי שֶׁאֶת הַסָּאוּנְד הַנָּכוֹן לֹא נְשַׁבֵּשׁ
מַרְכִּיבִים אָזְנִיּוֹת, לִבְדִיקַת הַצְּלִיל הַנָּכוֹן
בּוֹדְקִים אִם לְהַגְבִּיר אוֹ לְהַנְמִיךְ אֶת הַטּוֹן.
עִם הַצֶּוֶת הַמְּגֻבָּשׁ, עוֹרְכִים תִּכְנוּן נָכוֹן
כְּדֵי שֶׁהַמַּעֲרֶכֶת אֶת הַתַּסְרִיט לֹא תִּפְסֹל.
מַקְפִּידִים עַל הַבָּעָה נְכוֹנָה וִיצִירַת אַשְׁלָיָה חָזוּתִית
יוֹצְרִים אֶפֶקְטִים שׁוֹנִים, לְהַשְׁבָּחַת הַתַּסְרִיט.
הַכְּתָבִים עוֹשִׂים לוֹגִינְג וְעוֹרְכִים הַחֹמֶר הַמְּצֻלָּם
שֶׁעוֹבֵר סִנּוּן קַפְּדָּנִי וּמֻשְׁלָם
מַה שֶּׁנּוֹתַר מֵהַצִּלּוּם, אֵלֶּה "פֵּרוּרִים" מְעַט
אוֹתָם מְשַׁדְּרִים לָאֶקְרָן, לִטְעִימָה בִּלְבַד.
כָּל הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה, הִנָּהּ הִתְנַדְּבוּתִית
לֹא עַל מְנַת לְקַבֵּל תְּמוּרָה חָמְרִית
זוֹ עֲבוֹדָה עִם אֶתְגָּר, צִיבּוּרִית
לְמַעַן הַכְּלָל וְהַפְּרָט, אֵיכוּתִית וְעֶרְכִּית.
מִי שֶׁמְּעֻנְיָן לְהִתְנַסּוֹת בַּמְּלָאכָה הַיִּחוּדִית
יָבוֹא נָא לִלְמֹד טֶלֶוִיזְיָה קְהִלָּתִית
מַעֲשִׂים טוֹבִים יַבְלִיט וְעַל מֶחְדָּלִים יַתְרִיעַ
וְאוּלַי בְּמִדַּת מַה – גַּם יַשְׁפִּיעַ.