חברים הדרמה שהתחוללה כאן הערב 9.5.17 שידור חדשות אחרון אחרי 49 שנים של הטלוויזיה ברשות השידור על סמך החלטת כונס הנכסים הראשי דוד האן שעתיים לפני שידור החדשות, היתה קיצונית וחסרת כל התייחסות לשידור הציבורי, לאנשים מאחורי השידור, קרה מאד ולא מתחשבת. למרות שידעו כי רשות השידור "מעבירה" את הדגל ל"תאגיד" על כל ההשתלשלות המוזרה שעוברת על העובדים ועלינו כציבור. לפניכם התייחסות הכתב שחר עידן ותגובת נחמן שי על הנושא.
לחצו כאן לצפייה במהדורת מבט האחרונה

שחר עידן
אתמול בערב (ג') שודרה בפעם האחרונה מהדורת מבט של הערוץ הראשון, 49 שנים לאחר שידורה של המהדורה הראשונה. את הדברים הודיע כונס הנכסים הרשמי, הפרופסור דוד האן, המשמש מפרק רשות השידור. הוא דיבר בוועדת הכנסת המיוחדת לחוק השידור הציבורי הדנה בהקמתו של תאגיד השידור החדש.

נחמן שי מהפייסבוק- נחמן שי – Nachman Shai

בכל הדרך מהצפון האזנתי למהדורת החדשות האחרונה של מבט. את ״שירת התקווה״ כבר ראיתי בבית. האנשים שמאחורי המצלמות, חדרי העריכה, ההפקה והאיפור, יצאו לרגע ממקומותיהם כדי להביט לכולנו בעיניים. כך לא נשכח אותם.
יעקב אחימאיר צדק, זה אות קלון לכנסת ולחבריה, אני בתוכם, שכשלנו לבלום זאת ולכלל הציבור שנשאר אדיש, כדרכוֿ ולא יצא למערכה כדי להגן על אחד מכלי הביטוי החשובים ביותר בדמוקרטיה שלנו. את המחיר נשלם כולנו, עכשיו ובעתיד.
בבית פתחתי את האלבום האישי שלנו. נסעתי במנהרת הזמן 49 שנים לאחור אל  מערכת ״היום הזה״, שם עשיתי צעדי הראשונים ברדיו, צעיר, ירוק, מפוחד, אבל לומד כל יום מהי עיתונות, מהו רדיו ומהי אתיקה עיתונאית. את זה לקחתי אתי לכל מקום שהלכתי מאז. שם ברדיו, נפגשתי גם עם רבקה, מי שעתידה הייתה להיות רעייתי ושליוותה אותי מאז כמובן בעבודה המקצועית ומעבר לה. גם על כך אני אסיר תודה ל'קול ישראל'. מצאתי התמונה ממלחמת יום הכיפורים, משוחח עם לוחמים ברגע אחד רגוע בתוך הלחימה, כאן עם שר הבטחון, משה דיין, בראיון שמעולם לא שודר מיד לאחר חציית התעלה. מצאתי תמונה של רון בן ישי, עמיתי, שהעביר לי את תפקידים ברשות בזה אחר זה, ושנינו על פסגת החרמון הסורי במחלת ההתשה שלאחר המלחמה, והיו עוד רגעים שפתחו הובילו אותי למעמדים, לרגעים, לשיאים שאותם כנראה לא אשכח. שנים אחר כך חזרתי לרשות השידור כיו״ר הרשות, ניסיתי משם לעשות את הבלתי אפשרי, להחזיר אותה למסלול עבודה תקין, הגיוני, חסכוני וגם א-פוליטי. לצערי, המערכת הפוליטית עצמה, משפחת שרון בראשה, דאגה להוציא אותי החוצה. זה היה פשוט יותר מאשר לתקן את המערכת. אבל העניין אינו רק אישי, למרות הפיתוי, העניין הוא לאומי- ממלכתי. דווקא כך. הרדיו והטלוויזיה הם סדר היום שלנו, ההיסטוריה שלנו, שיקוף המציאות ואפילו, נכון, עיצובה. דור אחר דור, במקצועיות, בנאמנות, באחריות. כל הפגמים מתגמדים ברגע הזה.
עכשיו צריך להמשיך, ומעל לכל לטפל בכל עובדת ועובד, אלה שפוטרו, אלה שנעזבו וגם אלה שהתקבלו בדוחק ובאי רצון התאגיד החדש. זאת האחריות שלנו עתה, הממשלה, הכנסת והציבור.
תודה רבה לכם, חברותי וחברי, התקופה האחרונה הוכיחה כי אתם עשויים ברזל, נחושים וחדורי משימה. תהיו גאים בכך. ראו, יעבור זמן ודברים יראו בראייה הנכונה, רק אז תובן הטעות הגדולה והעוול שנגרם לכם, אישית.
בכל זאת, חיבוק חברי ובהצלחה.