תורת הקבלה. זו היתה אחת התורות העיקריות בתחנה – תורת הקבלה או ההתקבלות לשורותיה. מעלתה הבולטת של גל"צ – שלעתים עמדה לה בכל זאת לרועץ – היתה התחלופה הגדולה. התחנה נראתה כל העת כתחנת רכבת. מדי שנה באו והלכו עשרות – לרוב חיילים וחיילות, אולם גם אזרחים. לי היה ברור שהיתרונות בשיטה זו רבים לאין שיעור מהחסרונות, שכן כל העת הוזרם לעורקי גלי-צה"ל דם רענן.
החיילים שירתו ארבע שנים (שלוש שנות שירות חובה ושנת קבע), החיילות שלוש (1+2), ועובדים אזרחיים זכו לקביעות כבר אחרי שנה, מה שגרם לנו לא אחת להחליט על קבלה או אי-קבלה של עובד חדש בשלב מוקדם מדי. על עובדים שעזבו ניתן היה להצטער, ואני סברתי שהצער לא חייב להיות גדול מדי, שכן המחליפים מילאו במהירות את החללים שנוצרו.
