סיכום סדנת כתבה טלוויזיונית שנערכה במכאן

תאריך פרסום

השלבים בהכנת כתבה טלוויזיונית:
1. רעיון
2. תחקיר
3. כתיבת תסריט
4. צילומים
5. עריכה

הרחבה:
רעיון – כיצד נדע אם הנושא שלפנינו יכול להפוך לכתבה טלוויזיונית? – השאלות שנשאל הן:
האם הוא מחדש דבר שלא ידענו?
האם הוא חשוב למישהו?(אפילו אם הוא חשוב למגזר אחד קטן – הוא עדיין חשוב למישהו)
האם הוא מעורר מחשבה? (אם נביט מזווית אחרת על נושא ידוע, זאת עדיין יכולה להיות סיבה לכתבה)
האם הכתבה תוכל לעזור למישהו בחשיפת הנושא?
האם הנושא מעורר הזדהות/מרגש?

אם השבנו בחיוב על אחת מהשאלות הנ"ל, אתם יכולים לעבור לשלב התחקיר.
זיכרו כי יש אפשרות שאחרי התחקיר, תגיעו למסקנה שהנושא אינו מצדיק כתבה.
אם אכן, זה המצב, אל תתעקשו, חפשו נושא אחר.

כדי שהכתבה תהיה ממוקדת ואנו נוכל לחסוך את כמות חומר הגלם בצילומים וכדי שזמן העריכה לא יהיה ארוך מדי, יש להתרכז בשלב שבין מציאת הרעיון לכתבה לשלב היציאה לצילומים.
מה כולל שלב זה?
את התחקיר וכתיבת התסריט.

תחקיר – לאחר שמצאנו את הנושא לכתבה, נתחיל בתחקיר:
א. נחפש מרואיינים שיוכלו לדבר על הנושא מזוויות שונות (בשטח או דרך הטלפון).
ב. נראיין תחילה את נשוא הכתבה עצמו ואחר כך נחפש את האנשים סביבו, שיכולים לשפוך אור על הנושא.
ג. נחשוב על לוקיישנים לצילומים.
ד. נאסוף חומר רב ככל שניתן על הנושא (כולל כתבות קודמות, חומר ארכיון באינטרנט וכו').

לדוגמא, אם נושא הכתבה הוא: "טובה כהן מרחובות, המתנדבת המבוגרת ביותר במשמר האזרחי חוגגת 80".
התחקיר אמור לכלול:
1. פרטים ביוגראפיים על טובה כהן: תאריך לידה, מקום לידה, מצב משפחתי, מספר ילדים, נכדים וכו'.
2. שיחות עם בני משפחתה וחבריה למשמר האזרחי.
3. פרטים על ההיסטוריה של טובה כהן במשמר האזרחי – מתי התחילה להתנדב, מהן פעילויותיה, כמה פעמים בשבוע היא מתנדבת וכו'.
4. פרוט מדויק של יום התנדבות שלה: באיזו שעה מגיעה למשמרת, מה היא לובשת, עם מי היא יוצאת לסיורים וכו'.
5. אנקדוטות מחייה כמתנדבת: סיפורים מעניינים שקרו לה במהלך השנים.
6. פרטים לגבי חגיגות ה 80: מי חוגג לה, איפה, האם מדובר במסיבת הפתעה ועוד.

בתום התחקיר נחליט מאיזו זווית "נתקוף" את הכתבה – האם זו תהיה כתבה אישית ביותר על טובה כהן, האם זו תהיה כתבה המהללת את המתנדבים המבוגרים של המשמר האזרחי, האם מיקוד הכתבה יהיה מסיבת יום ההולדת של טובה או אולי יום בחייה כמתנדבת במשמר האזרחי, האם נלך דווקא לראיין את ילדיה ונכדיה, אולי הם חושבים כי המשמר האזרחי בא על חשבון דברים אחרים בחייה…

חשוב לזכור לחפש זוויות מפתיעות ולא מובנות מאליהן בכתבה. בכתבה מסוג זה מראיינים לא רק את טובה כהן, אלא אולי דווקא את האנשים שמסביבה: נכדיה, השותף הקבוע שלה במשמרת, תושבי רחובות הוותיקים הזוכרים את טובה מלפני 50 שנה וכו'.
עוד יהיה מעניין להתעמק בעבר ובעתיד: למה התחילה להתנדב דווקא במשמר האזרחי, האם היא חושבת על העתיד, מה תעשה כשכבר לא תוכל להמשיך, אולי ההתעקשות להמשיך להתנדב נובעת מהפחד שאם תפסיק תדרדר בריאותה עוד יותר…
אם אכן נבחרה זווית אישית, ללכת איתה עד הסוף.
אם נבחרה זווית כללית על כלל המתנדבים המבוגרים ברחובות, לתת פריסה רחבה של כמה שיותר מתנדבים מבוגרים במקומות שונים.

לאחר שאספנו די חומרים וידע על הנושא ניגש לכתיבת התסריט.

מה כולל התסריט: (תסריט לא חייב לכלול את כל האלמנטים הנ"ל גם יחד)
סינקים – ראיונות
סצנות (התרחשויות שקורות במהלך הצילומים)
קריינות
סטנד אפ – כתב/ת מצולמים על רקע נושא הכתבה
מוזיקה

מה ההבדל בין אינפורמציה בקריינות או בסינק: יש מידע שרק אדם הנוגע לנושא הכתבה יכול לתת בקולו, לעיתים זה מתוקף תפקידו, לפעמים בגלל נגיעתו האישית לנושא.
לעומת זאת בקריינות ניתן להוסיף מידע כללי יותר. זיכרו כי הקריינות יכולה "להדק" את הכתבה ולא לתת לה להתפזר ליותר מדי כיוונים.

מתי נשתמש בסטנד אפ: כשאנחנו רוצים לשדר אמינות. הנה, הכתב שלנו נמצא בשטח, ומדווח כמעט בשידור חי על המתרחש. לכן ה'סטנד אפ' בהחלט יכול להוסיף זווית אישית והתרשמות אישית של הכתב/ת.

הסינקים/ראיונות:
1. יש לזכור לא להכניס סינקים ארוכים מדי. הצופה משתעמם ומתנתק מהכתבה.
2. כמו כן לא לשאול שאלות שהתשובה עליהן היא כן או לא אלא שאלות "פתוחות".
3. לעיתים קרובות המרואיינים מתרגשים מעצם המצלמה ולכן אם רואים שהמרואיין מתראיין בצורה מבולבלת ולא ממוקדת – להרגיע אותו, ולצלם שוב.
4. את "השאלות הרגישות" שעלולות להלחיץ את המרואיין מומלץ לשמור לסוף הראיון. יש לזכור כי גם תשובה כמו: "חוצפן, איך אתה מעיז לשאול אותי שאלה כזאת". היא סינק מצוין, לפעמים אפילו יותר טוב מתשובה מתחמקת.

בכתיבת התסריט עלינו "לפרוס את כל מה שאספנו בתחקיר", לרכז על הדף את כל האנשים שיכולים להתראיין בכתבה, את המידע שנאסף, את רשימת הלוקיישנים לצילום.
כעת נתחיל להרכיב את הפאזל – קודם כל יש להחליט איך הכתבה תיפתח.

ההחלטה כיצד תתחיל הכתבה היא החלטה חשובה ביותר, כיוון שהשניות הראשונות של הכתבה הן אלו הקובעות האם הצופה יישאר איתנו או יעביר ערוץ.
לכן על ההתחלה להיות האטרקטיבית ביותר.
לעיתים על הכתבה להתחיל ב'סינק' (משפט מצולם) החשוב ביותר, לעיתים במשפט קריינות "מגרה". בכל אופן תפקיד המשפט הראשון בכתבה, הוא להכניס את הצופה לנושא בצורה המעניינת ביותר.
כאן יש לשים לב לא לחזור על אותו משפט שקדם ל- VTR באולפן (הליד):
אם המגיש/ה באולפן הציג את הכתבה במילים: "כבר חמישה שבועות ילדי גן החובה בבאר שבע לא יכולים לשחק בחצר הגן. הסיבה: ליקויי תברואה קשים וריחות בלתי נסבלים המגיעים מהמפעלים הפטרו-כימיים". כתבינו עמוס גל יצא לבדוק את הפרשה".
עלינו לחשוב על משפט פתיחה אחר לכתבה (VTR) כמו: "דני בן ה 5 כבר מתגעגע לנדנדות ולקרוסלה שבחצר הגן".

דוגמא לתסריט לכתבה על מפגעי הריח מהמפעלים הפטרו-כימיים (כתבה וירטואלית):

1. ויזואלס של חצר הגן הריקה עם המוזיקה של: "זה לא כ"כ נעים לראות גן סגור".
2. סינק (משפט מצולם) של דני בן 5: "אנחנו לא משחקים יותר בחצר"
הכתב שואל: למה? הילד: "כי זה מסריח"
3. קריינות: דני וחבריו בגן רחל בקרית אתא שכחו כבר איך זה להתנדנד בחצר או לשחק במחבואים. הסיבה היא: הריחות הבלתי נסבלים המגיעים מהמפעלים הפטרו-כימיים הסמוכים לא מאפשרים את שהית הילדים מחוץ למבנה הגן.
4. סינק (משפט מצולם) של מנהל המפעל: "לפני כשבועיים קיבלנו כימיקלים חדשים שאמורים לייעל בצורה משמעותית את תהליך הייצור ולהוריד את הנזקים לאיכות הסביבה. לצערנו, באופן מפתיע, נוצרו ריחות בלתי נעימים אולם אני חייב להרגיע את כולם כי לא נגרם שום נזק משהייה מחוץ למבנים באזור.
הכתב שואל: "ואתה היית שולח את הילד שלך לשהות לפחות 5 שעות ביום כשהוא חשוף לריחות האלו?" תשובת המנהל: "אני שוב חוזר ואומר כי אין בכך שום נזק ממשי, אלא לצערנו ריח רע בלבד שאמור להעלם בימים הקרובים."
5. לגננות גן רחל נמאס לשמוע את ההבטחות הללו והן פנו במכתב אישי לשר לאיכות הסביבה.
6. סינק (משפט מצולם) הגננת טובה: "לפני כעשרה ימים שלחנו את הפקס ועד היום טרם התקבלה כל תשובה. הם פשוט מצפצפים על האזרח הקטן, ולא איכפת להם שילדים בני 5 נאלצים לשאוף את הגזים הרעילים האלו. ושלא יבלבלו אותנו עם הטענות שזה לא מזיק, איך יכול להיות ריח כ"כ מסריח ולא מזיק. אני רוצה לראות, אם היה מדובר בגן ילדים בהרצליה פיתוח, האם אלו היו התשובות שלהם?"
7. סיטואציה בתוך הגן: הגננת עושה מפגש לילדים. כולם יושבים במעגל והיא שרה איתם שירים ומנהלת איתם שיחה.
ברקע מדברת גננת אחרת: "אין מה לעשות, שינינו את כל סדר היום של הגן, במקום לצאת לחצר רכשנו משחקי קופסה חדשים ואנחנו משקיעות הרבה יותר זמן במשחקים ובהקראת סיפורים בתוך הגן." (לכל אורך הסינק הזה רואים את הילדים והגננת משחקים בתוך הגן".
8. סטנד אפ של הכתב בחצר הגן הריקה כשמאחוריו רואים את ארובות המפעלים: "אמנם אתם לא יכולים להריח את הריח שאנחנו מריחים כאן, אבל האמינו לי כי הוא בלתי נסבל. אין שום סיכוי שילדים יוכלו לשהות בחצר ליותר מדקה או שתיים. הצעד הבא שמאיימות הגננות לנקוט הוא להשבית את כל גני הילדים בקריית אתא. אולי הצעד החריף יזיז למישהו במפעלים או בממשלה".

סיום הכתבה: גם סוף הכתבה בדיוק כמו תחילתה מצריך מחשבה מעמיקה.
הצופה יזכור בדרך כלל את המשפט האחרון ששמע. ולכן יש דרכים שונות ואפקטיביות לסיום כתבה:
1. סינק (משפט מצולם) חזק ואישי.
2. נקודת מחשבה לצופה – משפט שמסתיים בסימן שאלה, לדוגמא את הכתבה על ילדי הגן שלא יכולים לצאת לחצר, ניתן לסיים בקריינות במילים: "ואולי אם יזמינו ילדי הגן את מנהל מפעלי הגז לחצר, הוא יבין שסירחון לא הולך ביחד עם משחקי תופסת ומחבואים, וישנה את עמדתו?!"
3. נקודת מבט אישית של הכתב לנושא. אותה כתבה על אותו נושא תוכל להסתיים ב'סטנד-אפ' (כתב/ת מצולמים בשטח על רקע נושא הכתבה) של הכתב בחצר הגן: "אתם אמנם לא יכולים להריח את הצחנה הנוראית המורגשת כאן, אבל האמינו לי, לא הייתם רוצים שילדיכם ישהה בחצר ליותר ממספר שניות."

חשוב לציין כי התסריט יכול להיכתב לפני היציאה לצילומים או בסיומם, אולם גם אם כותבים את התסריט הסופי לאחר הצילומים, כאשר אתם יודעים בדיוק אילו סינקים ואילו סצנות יש לכם בחומר הגלם.
חובה לפני היציאה לצילומים, בתום התחקיר לדעת מה אתם הולכים לצלם.

לסיכום: כל "נושא כתבה" יכול להיות או מרתק ביותר או משעמם לחלוטין.
תלוי איך מטפלים בנושא, איך ממקדים אותו לנקודה המעניינת ביותר, ומקפידים על קצב נכון ועל אורך נכון. (סינקים לא ארוכים מדי, קריינויות לא ארוכות מדי, שילוב מוזיקות נכונות).

כתבה: תמי פינטו אמסלם – עורכת ובימאית.

More
articles

שינוי גודל גופנים
ניגודיות